להזכירכם את המילה אסתר שבפסוק "ואת מאמר מרדכי אסתר עושה" (אסתר ב, כ), ניתן להבין שמשמעה שאת הנסתר והסתור האסתרי ('אסתר') יש להפוך לעשייה ('עושה'), הפיכה זו נצרכת כדי להעמידה במבחן המציאות. מכאן ניתן להדגיש את החשיבות של העשייה עצמה במציאות, כמו בקליניקה הטיפולית - כי רק כך חושפים את האבסורד שגלום בפסיכולוגיה של "ווארטים" וחשוב לראות מה קורה במציאות עצמה.
הווה אומר, שרק הפסיכולוג או העו"ס הקליני יודע מניסיונו הקליני למשל - שלעתים יש לאדם (בד"כ המטופל) צורך להאשים עצמו (קרי, "לשים עצמו רשע"). כי רק כך הוא מגלה כי לאמירה של קין "גדול עווני מנשוא" אין למעשה משמעות לפי אמירה תלמודית זו, המכלילה ואומרת "שאין אדם משים עצמו רשע" (סנהדרין ט ע"ב, ועוד). ואכן, בדומה יוצא שווידויו של שאול שאמר לשמואל בפרשת משׂימתו-שליחותו לחסל את עמלק, "חטאתי כי עברתי את פי ה'" (שמואל א' טו, כד) אין משמעות לפי אותה האמירה התלמודית הקובעת ש"אין אדם משים עצמו רשע", אם מקבלים אותה כפשוטה.