נפשיזם

יסודות חינוכיים-טיפוליים הגלומים במושג נפשיזם מגלים כי בניגוד להגדרה המקוטעת המקופלת במונח פסיכולוגיה, המונח נפשיזם מכיל יסודות רחבים יותר.
כך בעוד שהעוסקים בטיפול הקרוי "פסיכולגי" או בשיטת חינוך המכונה פסיכולוגית מחפשים תדירות עקרונות העשויים להכיל התייחסות לקשר שבין גוף לנפש, נפשיזם כולל מעצם הגדרתו חיבור (המצפה לפיתוח יישומי) שעשוי לשמש את כל עקרונות הגדילה ו/או שיטות העזרה לעצמי ולזולת. בנקודה זו יש כבר לציין כי העובד בשיטה זו יהיה מכונה מטפל או מחנך "נפשיסטי".
בהתאם יש להתחיל בחיפוש מגדיר כזה בציטוטים המגדירים את השדה הקרוי פסיכולוגיה למרות שהוא אינו כולל את היסוד הפיזי. ואכן אם אוזל הדם מגופו של אדם הוא פשוט מת. מכיוון שעקרונות התנהגותיים גזורים מתוך הספרות הקנונית של כל תרבות, יש לציין כבר בתחילת הדיון כי הפסוק "כי הדם הוא הנפש" (דברים, י"ב, כ"ג) מכיל את היסוד הפיזי "דם" אשר אליו מתחברים כל יסודות ההבראה והקיום האישיים והחברתיים המתייחסים להצלת והאצלת חיים עד לקביעת סדר קלנדרי במובן של קביעת יום שבת למשל למנוחה, במובן של "שבת וינפש" המציין אפשרות של מנוחת הגוף הפיזי ואת ההתעלות הרוחנית.
ברם, המונח פסיכולוגיה הלקוח מיוונית אשר משמעו פסיכה (נפש) ולוגיה (תורה). אין לו התייחסות ליסוד הפיזי.
כך לכל עובד במפעלים מגיעים ימי נופש" אותם הוא רשאי לנצל בכל מובן שנראה לו נחוץ להזרמת אנגריית החיות שלו. (הכולל כמובן את הפן הפיזי והנפשי).
אולם בעוד שמושג זה אמור לכלול תהליכים מנטליים וחברתיים-מעשיים, הוא מוגבל למעשה מעצם הגדרתו לתהליכים קוגניטביים בלבד שאינם מתייחסים להתנהגות מעשית-ויצירתית.
כך ברוח השאיפה להכליל התנהגות מעשית-יצירתית במונח נפשיזם, אפילו אימרה עממית כגון "יש לך דם לעשות זאת או זאת"? מהווה המחשה להגדרהב תחומית של המושג נפשיזם.
ואכן, כאשר האדם מתאמץ או מסתכן יתר על המידה, הוא עלול לאבד דם ולקרב את קיצו. בנקודה זו יש כבר לציין כי כל פעולה "מרפאה", חייבת להתייחס לגוף ולנפש וליחס ביניהם בשעת מצוקה, מאמץ או מנוחה. כדי לא לחלן את תהליך הפסיכוסומטי. הנידון שניתן להזדקק לו (כמקור קנוני) כדאי לומר כאן שכפל הלשון ורפא ירפא, מאפשר ליחס את ה"רפוא הראשון לתהליך האלוהי של אחוי עצמות כאשר ה"ירפא השני יכוון לתהליך זה כאשר הפירוש הדרשני האומר שניתנת רשות לרופא לרפא (תודה רבה!) כדי ללמד שמה שהרופא הטבעי –אלוהי עושה מעצמו, אסור לרופא השני האנוש-המקצועי לקלקל.